חמשת החושים של כף הרגל בנוירופתיה

אם יש פצע ואחד מאלה: אדמומיות שמתפשטת, חום מקומי או חום גוף, נפיחות, הפרשה או מוגלה, ריח רע, שינוי צבע לשחור או כחול, פצע עמוק או כזה שרואים בו עצם, כף רגל קרה וחיוורת, או דם או כתם כהה מתחת ליבלת או לעור קשה. אל תחכה לתור במרפאה, לך למיון היום.

סוכרת לאורך זמן פוגעת בעצבים, קודם בכפות הרגליים. כף הרגל "מרגישה" בכמה דרכים:

1. מגע קל: להרגיש גרב, חול או אבן בנעל. כשהוא נפגע, אפשר ללכת עם אבן בנעל ולא לשים לב.
2. רטט: לרוב זה מהדברים הראשונים שנפגעים. המטופל בדרך כלל לא שם לב לכך בעצמו.
3. חום וקור: כשהתחושה הזו נפגעת, אפשר להיכוות ממים חמים, מתנור או מחול חם בלי להרגיש.
4. כאב: הכאב הוא מערכת אזעקה. בלעדיו פצע קטן יכול להחמיר בלי שתרגיש. יש גם אנשים שדווקא מרגישים שריפה, דקירות או "חשמל", בעיקר בלילה.
5. תחושת מיקום: לדעת איפה הרגל נמצאת בלי להסתכל. כשהיא נפגעת, יש תחושה של "הליכה על צמר גפן" ויציבות פחותה.

גם הראייה חשובה: סוכרת יכולה לפגוע בעיניים, ועם ראייה חלשה קשה יותר לשמור על שיווי משקל ולבדוק את הרגליים.

• עור יבש וסדקים (הזעה פחותה). סדק הוא פתח לחיידקים.
• שינוי צורת כף הרגל: אצבעות פטיש ובליטות. הלחץ עליהן גורם לעור קשה ולפצעים.
• שארקו: כף רגל חמה, נפוחה ואדומה, לפעמים בלי כאב. זה מצב דחוף ויש לפנות לרופא באותו יום.

בודקים את הרגליים כל יום, גם עם מראה או בעזרת בן משפחה. בודקים את מים הרחצה עם המרפק או עם מדחום. לא הולכים יחפים. מנערים את הנעל לפני שנועלים אותה. מורחים קרם לחות, אבל לא בין האצבעות. עושים בדיקת כפות רגליים אצל איש מקצוע לפחות פעם בשנה.